התובע, יליד 10.1.1949, עלה לישראל בשנת 1995 מאיראן ועבד בתקופה הרלבנטית לתביעה אצל הנתבע 1, במסגרת עבודות שבוצעו על ידי הנתבע 1 כקבלן משנה של הנתבעת 2, בבניין המצוי בפתח תקווה.
ביום 3.12.2002 נפגע התובע כאשר ירד לפיר מעלית, על מנת לנקות משם פסולת. לטענת התובע, הוא קיבל את ההוראה לנקות את המקום מהנתבע 1. כן טוען התובע כי הירידה לפיר המעלית נבנתה מבלוקים שהונחו במקום ולא היו יציבים. במהלך הירידה לפיר התהפך אחד הבלוקים, דבר אשר גרם לתובע לאבד את שווי המשקל וליפול.
לטענת התובע, הנתבע 1 אחראי לנזקיו בגין התאונה בשל הרשלנות הנוגעת בין היתר למתן ההנחיות לניקוי המקום, מבלי שניתנו לתובע אמצעי עזר לירידה לפיר, ומבלי שתינתן לתובע הדרכה מתאימה והוראות לגבי צורת העבודה.
התביעה הוגשה גם נגד הנתבעת 2, אשר העסיקה את הנתבע 1 כקבלן מטעמה לצורך ביצוע עבודות בניה שונות בפיר המעלית.
הנתבע 1 טוען כי נסיבות התאונה אינן כפי שטוען התובע. לטענת הנתבע 1, סופק לתובע סולם באמצעותו יכול היה לרדת לפיר אך הוא בחר שלא לעשות בו שימוש. לפי הנטען, התובע איבד את שווי המשקל אך ורק בשל חוסר זהירותו.
גם הנתבעת 2 טוענת, כי התאונה לא ארעה כפי שתיאר התובע. בנוסף, הנתבעת 2 טוענת כי אפילו תתקבל גרסת התובע לגבי נסיבות התאונה, הרי שלא רובצת לפתחה כל אחריות. הנתבעת 2 מפנה לחוזה שנחתם בינה ובין הנתבע 1, שהינו קבלן עצמאי, ומוסיפה וטוענת כי היא ביצעה את כל המוטל עליה בתחום הבטיחות במקום.
הנתבעת 2 הגישה הודעה לצד שלישי נגד הנתבע 1, בדרישה כי אם תחויב בפיצוי התובע יהיה על הנתבע 1 לשפותה.
נסיבות התאונה ושאלת האחריות
מטעמו של התובע הוגש תצהיר עדות ראשית במסגרתו תיאר את נסיבות התאונה.
לגרסת התובע, במועד התאונה ביצע הנתבע 1, בהיותו קבלן משנה של הנתבעת 2, עבודות בפיר מעלית בבניין בפתח תקווה. הנתבע 1 דרש מהתובע לרדת לפיר המעלית ולעבוד שם. לטענת התובע, לא סופק לו סולם, אלא נבנתה ירידה לבור הפיר מבלוקים, שלא היו יציבים. במהלך הירידה לפיר התהפך אחד הבלוקים, דבר אשר גרם לו לאבד שליטה וליפול עד למטה מגובה של כ - 2.5 מטר. התובע נפגע בברכו ובידיו בעוצמה.
התובע מוסיף ומציין בתצהירו כי יצא מהפיר בעזרתו של נתבע 1, אשר שלח אותו לביתו במונית. מאוחר יותר הלך התובע לבדו לקופת חולים.
הנתבע 1 מסר בתצהיר העדות הראשית מטעמו כי עבד בתקופה הרלבנטית כקבלן משנה של הנתבעת 2 בהרכבת מעליות. התובע התחיל לעבוד אצלו בחודש פברואר 2002. התובע הועסק כעובד כללי, לביצוע עבודות ניקיון, הגשת כלים בזמן ההרכבה, תליית שלטים, צביעה וכו'.
הנתבע 1 טוען בתצהירו כי הדריך את התובע על דרך ביצוע העבודה וכן לגבי הצורך בשימוש באמצעי עזר ובטיחות נדרשים, לרבות ירידה לפיר באמצעות סולם.
התאונה בה נפגע התובע ארעה בבניין המצוי בפתח תקווה, כאשר לפי גרסת הנתבע 1, הרכבת המעלית הגיעה לשלב מתקדם, כאשר המעלית כבר עובדת ויש סולם בבור הפיר. מדובר בסולם המקובע לקיר הפיר, אותו התקין הנתבע 1, לפני הפעלת המעלית. עוד מוסיף הנתבע ומציין כי גובה בור הפיר הוא סטנדרטי ומדובר בגובה של 1.5 מטר לכל היותר.
לגבי נסיבות התאונה טוען הנתבע 1, כי ביקש מהנתבע לנקות את פיר המעלית מאבנים ולכלוך. לאחר זמן מועט, שמע את התובע צועק, ניגש לפיר וראה שהתובע יצא ממנו. התובע מסר לו, שיש לו כאבים ביד שמאל אך ביקש להמשיך ולעבוד. היה זה הנתבע 1 שהציע לתובע לקבל עזרה רפואית בעוד שהתובע התעקש שלא קרה לו כלום וביקש רק שיסיע אותו לתחנת המוניות והוא ייגש בעצמו לקופת החולים.
מטעמה של הנתבעת 2 הוגש תצהירו של מר כרמלי, מנהלת מחלקת ההרכבה בנתבעת 2. העד מפרט בתצהירו את הוראות החוזה שבין הנתבעת 2 לנתבע 1, וכן את הפעולות אותן נוקטת הנתבעת 2 במהלך ביצוע הרכבת המעלית באתר על ידי קבלן המשנה. ביחס לבור הפיר, מציין העד בתצהירו כי עומק הבור במעלית סטנדרטית עומד על 1.5 מטר.
בחקירתו הנגדית בבית המשפט, חזר התובע על תיאור נסיבות התאונה, תוך שהוא טוען כי לא היה במקום סולם ועל כן, ירד לבור הפיר באמצעות בלוקים שהיו במקום, אשר שימשו כמעין מדרגות.
הנתבע 1 טען בעדותו בבית המשפט, כי התקנת המעלית היתה מצויה בשלב ג', לאחר שכבר הותקן במקום סולם.
במענה לשאלות בית המשפט, האם הצליח להבין מהתובע כיצד בדיוק נפגע, השיב הנתבע 1, כי לא בירר עם התובע איך הוא נפל ומה קרה.